הפחד מלהיכשל בספסל הלימודים, הרצון להתחייב והריצוד במחשבות, הותירו בי שנים של אכזבה, כשלפתע שירו של דודו טסה "בסוף מתרגלים להכל" התנגן לי בראש ללא הפסקה והאיץ בי להגשים את כל מה שאגרתי בתוך המגירה.
אני מניחה שכולנו רב הזמן סביב חלומות, ישנם כאלו שהגשימו את שלהם ואף הספיקו להחליף כבר כמה,
יש מאיתנו שלא מספיקים לחלום, יש כאלו שגם כלל לא חולמים ועוד מאיתנו שפשוט מפחדים להגשים או הפחד שפשוט מסתתר מאחורי הכל ומשתק אותנו-הכישלון.
אז נעים מאוד, אני אוראל בת 24 בעלת הפרעת קשב וריכוז, ששנים חולמת להיות מעצבת שמלות רק שעד היום לא חלמתי שאהיה בדרך להגשים את החלום.
בתחילת דרכי, כשחקרתי את עולם הלימודים והאקדמיה, היו לי לבטים מסוימים. אולי רפואה? אולי קרימינולוגיה סוציולוגיה ואולי תאילנד וזהו?! רק שהדרכים תמיד הובילו לאופנה, אל חנויות הבגדים ובדים היום זה ה"ממתקים" האהובים עלי.
במשך 4 השנים האחרונות בניתי מספר מסלולים לימודיים, ואף ניסיתי להתחיל כמה מהם, אך תמיד זה היה מלווה בדחיינות, מיקוד בעבודה וחוסר ריכוז בלימודים. אי סיום תהליכים. בקיצור, לא הייתי מתחייבת באמת עד הסוף, שגרתיות שחזרה על עצמה ותפסה אותי לימודית והן בשוק העבודה.
כשהגעתי לרשת האופנה, בה אני עובדת, החלטתי שעל מנת להגשים את החלום הגדול שלי אני חייבת להתחיל אפילו בקטן, מה שגרם לי קצת לפתוח את המגירה הפנימית שלי. זה הוביל אותי לצעד בו ביקשתי להיכנס לתפקיד ניהולי ואמרתי למנהליי שאני לא מעוניינת לעבוד בתור עובדת רגילה. רציתי נורא תפקיד שיקדם אותי בתחום העיצובי וגם יעזור לי להבין מה באמת הבעיה שלי.
אני מודה שכשהתקבלתי תפס אותי פיק ברכיים של 'איך באמת עושים זאת אם אני כל הזמן פורשת באמצע?', או לא באמת יכולה להתחייב, אבל הבטחתי לעצמי צעדים קטנים והלכתי על זה.
במהלך הזמן בעבודה התסמינים שלצידם אני חיה אכן צצו יום ביומו ויותר מזה הפחדים עשו את שלהם אך מנגד, האנרגיה והאהבה שלי לבגדים, לצד התפקיד, היו כמו סם עבורי. בעודי חווה התנגשות בין הפרעה, שאליה לא הייתי מודעת, לבין הגשמה עצמית החלטתי לבדוק במה מדובר ומדוע אני ככה מתנודדת לאורך כל הזמן הזה.
לאחר מספר בדיקות הבנתי שאני אכן סובלת מADHD ואחרי קרוב ל3 שנים בעבודה אני יכולה לומר שאני מבצעת את תפקידי על הצד הטוב ביותר.
אתם בטח שואלים את עצמכם אז מה בכל זאת מניע אותי קדימה ואיך מתמודדים עם קשיים כי לכולנו יש כאלו?
אז ראשית, נסו להבין מה באמת הבעיה שמולה אתם עומדים, ייתכן ואתם סובלים ממשהו או שזה רק הקולות בראש שלכם ואין בעיה כלל.
שנית, תתחילו בקטן, להבין שיש דרך ולהאמין בעצמינו שאנחנו נגיע לאן שאנחנו חולמים להגיע.
ודבר נוסף ואחרון – לא לוותר על החלומות ולא לפחד, כי לחלום להיות משהו זה מוטיבציה אדירה אבל להגשים זה הדבר האמיתי.
היום יותר מתמיד אני מחבקת את ההפרעה וצועדת קדימה לעבר החלום הגדול שלי ומאחלת לכולנו להגשים כל שרק נרצה.
