הסיפור של רנ"ג שלומית נתן סופר בעבר בכל מדיה אפשרית, ועדיין, כשהיא משתפת אותו, עולות דמעות בעיניה. 20 שנים עברו מאז חוותה על בשרה את הפיצוץ של המחבל המתאבד מקפה הלל בירושלים, משם לא חזרה אותו בן אדם.
שלומית, היום בשנות ה-50 לחייה, הייתה כבר אז אמא צעירה לשניים ושירתה במג"ב. באחת מהפסקות הצהריים היא יצאה לאכול בקפה הלל, מיד לאחר הקינוח, כשהיא וחברתה יוצאות מבית הקפה, מגיע מחבל מתאבד ומפוצץ את עצמו בכניסה לבית הקפה, ממש מאחורי גביהן. שבעה אנשים נרצחו ו57 נפצעו. שלומית אחת מהם. היא חוזרת לבסיס שלה בהלם מוחלט, כשהיא פצועה, ורק שם היא מקבלת את הטיפול שנזקקה לו.
שנתיים קודם לכן, עמותה צעירה בשם "משפחה אחת" מחליטה להגיע סיוע לנפגעי טרור, אזרחים וחיילים. שלומית נכנסת למעגל הסיוע של העמותה והיא פוגשת את מינדי לווינגר, רכזת מחוז ירושלים בעמותה. "המשפחה הגרעינית שלי לא הבינה את מה שעבר עליי כמו מינדי ומתנדבי 'משפחה אחת'. הם יצרו סביבי קהילה תומכת של אנשים שחוו את מה שחוויתי. בגוף אולי הבראתי, אבל הנפש שלי לא כשהייתה. חוויתי טראומה והסתובבתי עם זה על הגב שלי והם היו שם בשבילי."
ב-2017 שלומית עוברת למשטרה הכחולה. כל הזמן הזה העמותה מלווה את שלומית, יוצרת מפגשי תמיכה, מגישה סיוע בכל שלב וכשמגיע פורים- שלומית מקבלת משלוח מנות אישי ומשמח. "היחס האישי הזה ריגש אותי. העמותה נתנה מעטפת גם למשפחה שלי- פתאום הבת שלי מקבלת 'אחות בוגרת' במסגרת מיזם של העמותה, יוצאת לקמפ בקנדה. זה רגיש אותי מאוד", משתפת שלומית. "עלה לי רעיון באותה תקופה ששיתפתי עם מינדי- לשתף את השוטרים במיזם חלוקת משלוחי המנות. רציתי להחזיר במשהו לעמותה שסייעה לי, ובחרתי לרתום את המשטרה למיזם החשוב הזה. מינדי שמחה וביחד התחלנו להניע את המיזם". המיזם פועל כבר 7 שנים בירושלים, אבל מאז הקורונה התרחב לכל הארץ.
"זה ממש לא רק החלוקה של משלוחי המנות, זה השבת האמון של הציבור במשטרת ישראל," היא מסבירה. "בנוסף, יש את האקט הקשה הזה ששוטר דופק בדלת של משפחות שכולות, לבשר את הבשורה המרה. השוטרים שמחלקים משלוח מנות יודעים לצלצל בפעמון, זה משנה לגמרי את האקט של הדפיקה בדלת ובצד השני יש, לרוב, חיוכים והתרגשות רבה".
היום, שלומית היא השוטרת הקהילתית של הגבעה הצרפתית בתחנת "שלם" במחוז י-ם. "הבנתי את הכוח של הקהילה. זה מחזק אותי. היו רגעים במיזם הזה שרציתי לפרוש ממנו. להיפגש עם פצועים אחרים, לפעמים זה השפיע עליי מאוד, משך אותי אחורה ולמטה. אני זוכרת רגע אחד שממש באתי להתקשר למינדי ולומר לה שאני יורדת מהסיפור, אבל פתאום, ממש במקרה, קיבלתי גל של הודעות וטלפונים מרגשים ממשפחות שכולות ומפצועים שדרשו שאגיע אליהם והרעיפו כמויות של אהבה. לא יכולתי לוותר על זה," היא מספרת. "חלק מהמיזם הזה, עבורי, זה להיות בעשייה, להתחבר לאנשים. הנתינה, עבורי, הפכה להיות מקום שמרפא".
מאז ה-7 באוקטובר שילשה עמותת "משפחה אחת" את הפעילות שלה. כמות המתנדבים בבתי החולים ובבתיהם של משפחות שכולות התעצמה לאור המצב. "הכנו השנה 2,300 משלוחי מנות. זה מספר שיא," מספרת שלומית, "כמות השוטרים והמתנדבים שהגיעו ל'משפחה אחת' לארוז ולחלק פשוט מדהימה וממלאת בתחושת שליחות".
את סיפורה היא מסיימת במסר חשוב, אולי החשוב ביותר לתקופה הזו במיוחד: "אנחנו חיים את חיינו עם המחשבות והחוויות של עצמנו, ושוכחים שמאחורי כל אדם יש סיפור, ולרוב- במדינה כמו שלנו- סיפור לא פשוט. אנשים חווים פה דברים לא קלים. אנחנו צריכים לנסות להתנהל יותר בחמלה אחד כלפי השני".
מינדי לווינגר רכזת מחוז ירושלים בעמותת "משפחה אחת", שכבר 20 שנים מלווה את שלומית ומשפחתה, מוסיפה "בעמותה אנחנו רואים כל אחד אינדיבידואל בפני עצמו. כל אחד עם הסיפור שלו והמקרה שלו ועם הרגישות שלו, אין השלכה של מקרה אחד על האחר. שלומית נכנסה לי ללב באופן מיוחד. אנחנו מכירות כבר 20 שנים ובכל פעם אני מתפעלת כמה כוחות יש בה. עם כל מה שהיא עוברת- לראות אותה קמה, עם אנרגיות ושמחה ומתוך נתינה גדולה ואמיתית, זה מחזק אותנו בדרך שלנו להעניק לאנשים. המטרה שלנו לדאוג שכולם יבחרו בחיים ולתת להם תחושה של בית, של משפחה. שלומית היא חלק מהמשפחה הזו".
