אשת התיאטרון והיוצרת, נעמי פולני, הלכה לעולמה בגיל 96. פולני הייתה זמרת, שחקנית, מפיקה מוזיקלית, עורכת, כוריאוגרפית ובמאית ישראלית. היא מזוהה בעיקר כבמאית הלהקות הצבאיות בראשית דרכן, וכמייסדת ובמאית להקות "התרנגולים" ו"החמציצים". כלת פרס ישראל בתחום אמנות הבמה:
פולני נולדה בשנת 1927 בתל אביב. היא נכדתו של ד"ר חיים חיסין, ממייסדי העיר. היא למדה משחק בתיאטרון "האוהל" ומחול אצל גרטרוד קראוס. לאחר שסיימה את לימודיה בגימנסיה הרצליה הצטרפה לפלמ"ח, הייתה חברת ההכשרה המגויסת בקיבוץ חצרים והשתתפה בליווי השיירות לירושלים. עם פרוץ מלחמת העצמאות הייתה ממקימי להקת הבידור של הפלמ"ח, הצ'יזבטרון, ואחת הכוכבות הבולטות של הלהקה.
פולני הגיעה ללהקה בהמלצתו של שייקה אופיר, והיא זכורה במיוחד בשל הביצוע שלה לשיר "היו זמנים" והדואט שלה עם שייקה אופיר בשיר "היי הג'יפ". בשנת 1960 פולני חברה למשוחררי להקות צבאיות איתם עבדה והקימה את להקת "התרנגולים".
בשנת 2006 שיחקה פולני בסרטו של עודד דוידוף, "מישהו לרוץ איתו". שנה לאחר מכן קיבלה את פרס אקו"ם למפעל חיים.
ב-2017 העלתה הספרייה הלאומית תמונות נדירות מחייה של פולני בשילוב סיפורים שסיפרה על ילדותה וחייה האומנותיים, "הפסנתר היה בחדר אחד ובחדר השכן אמא שלי נחה אחרי הצהריים, ואני מכינה שיעורים בפסנתר ואני שומעת אותה מעירה 'נעמי עשי זאת שוב'. אני מוזיקלית ובכל פעם שהייתי מאבדת את המקום בתווים הייתי מתחילה להמציא כדי לא להפסיק את המֶשֶׁךְ, כדי שהיא לא תאמר לי 'עשי זאת שוב'. אני כל כך התעצלתי. הייתי חוזרת מבית ספר ולרבקה היו הרבה תלמידים. היא הייתה מורה ששמה הלך לפניה. כל תלמיד חצי שעה, שרשרת ממש, ואסור לאחר… ואמא שלי הייתה שולחת אותי ישר אליה. הייתי באה מבית הספר חוטפת משהו והיא הייתה שולחת אותי לרחוב מזי"א לרבקה. בדרך עברתי תמיד על יד מערכת 'הארץ' ובסמוך היה מגרש ריק, ופעם עברתי שם וראיתי נמלים ורכנתי אליהן והתבוננתי בהן. בקיצור הפכתי את זה למנהג, אמא שלחה אותי בזמן, ואני הייתי ניגשת למגרש, רוכנת בכוונה כדי שלא יהיה לי שיעור של שעה וחצי, נוראית הייתי… ורבקה אמרה 'הוי נעמי'. ולא גיליתי לא לזו ולא לזו… כל כך לא רציתי ללכת… רק מאוחר יותר היא למדה לתת לי דברים שייפתו את לבי. עד עכשיו יש לי את התווים. דברים נחמדים."
