אברי גלעד כתב בטור השבועי שלו ב'ישראל היום', תחת הכותרת "ז"ל", על כך שלא מעט מקרי מוות של צעירים בישראל הצליחו לזעזע את המדינה, זאת בשל מלחמת חרבות ברזל בה לא מעט קורבנות היו צעירים מאוד, מחיילים ועד המבלים בפסטיבל נובה שהפך למסיבת טבח של חמאס.
בטורו כתב גלעד: "כמה זיכרונם לברכה חדשים יש לנו השנה. כמה צעירים וצעירות הקדימו את הוריהם, סביהם וסבתותיהם, ונטמנו באדמת הקודש הזאת טרם זמנם, חלקם בחלקים, ורוחם מרחפת מעל שבוע הזיכרון הלאומי הזה ומבקשת- עשו שלא נהיה קורבן שווא. יש האומרים- זכרונם לברכה. זה בסדר שהזיכרון שהותיר אדם יהיה לברכה. שנזכור ממנו או ממנה את הרגעים היפים, את התכונות הטובות, את תמונות היפות. זה עוזר ומנחם. אבל האמירה הנכונה היא זכרם לברכה. לא זכרונם. כי זכר אינו זיכרון. זכר הוא המטען שנותר אחרי לכתו של אדם בליבות ובמוחות האנשים שהכירו אותו, וגם אלה שלא".
עוד כתב גלעד: "יש כל מיני אנשים. יש כאלה שחלילה יוצרים זכר מר, שמרעילים את הנשמות של כל מי שבא איתם במגע. אנשים אלימים, מרים, רעים, אכזרים. ויש כאלה שאפילו שהלכו מוקדם מהמתוכנן משאירים רישום של מתיקות, נדיבות, טוב לב, נתינה, אהבה. אז כשאומרים זכרם לברכה מתכוונים לזה. שההולכים ישאירו לנו משהו מהטוב שהיה הם, שהמטען החיובי שהם נשאו בגופם, בנשמתם ובמותם, יכנס אלינו למערכת ויהפוך להיות חלק ממי שאנחנו. שגרעין הנשמה שלהם ימשיך להתקיים בנשמה שלנו, שיהיה מין עיבור נשמתי כזה, היתוך פנימי.
הוא גם כתב בפייסבוק שלו: "בשבוע הזיכרון הזה אנחנו מצווים לברך את כל מי שאיבדו את חייהם בשבעה באוקטובר ובמלחמה הנמשכת עד היום. לברך ולהישבע שלא נעז להפוך את מתנתם לנו למתנה מעלי אקספרס, משתמשים וזורקים ושוכחים. לא, אלה מתנות יקרות מפז, כל אחד ואחת נתנו לנו את החיים, בפועל ממש. אין לנו זכות לשוב להיות מי שהיינו, אין לנו רשות לתת בהם סימנים, לשייכם למגזרים, לעשות בהם שימוש להעמקת כל פילוג ומחלוקת. מותר להשתמש בזכרם רק לברכה. זכרם לברכה".
