הפרסום של התיעוד בלעדי ממתקן שדה תימן בחדשות 12 ממשיך לעורר סערה ציבורית ומקצועית בישראל. הסרטון, שמציג לכאורה חיילי צה"ל מתעללים במחבל נוח'בה, עורר גל של ביקורת וסיקור שלילי בתקשורת הבינלאומית, מה שהוביל לדיון נוקב על אחריות עיתונאית ותדמית המדינה.
במוקד הוויכוח עומדת השאלה האם פרסום הסרטון שירת את האינטרס הציבורי או שמא גרם נזק תדמיתי למדינת ישראל. מצד אחד, תומכי הפרסום טוענים כי חשיפת מקרים כאלה חיונית לשמירה על ערכי צה"ל ולהבטחת שקיפות. מנגד, מבקרי הפרסום רואים בו "פיגוע תדמיתי" שמשרת את אויבי ישראל.
גיא פלג, הכתב שהביא את התיעוד לשידור, הגן על החלטתו לפרסם את הסרטון. בראיון לרדיו 103FM, טען פלג כי הפרסום למעשה מסייע לישראל להציג את עצמה כמדינה שאינה מבצעת פשעי מלחמה ושומרת על ערכים מוסריים. לדבריו, זה חיוני לא רק לתדמית הישראלית, אלא גם לשמירה על התמיכה האמריקאית.
מנגד, אבישי גרינצייג, הכתב לענייני משפט של כאן 11, דחה את טיעוניו של פלג. גרינצייג טען כי פרסום הסרטון היה "פיגוע תדמיתי" לישראל, וכי שונאי ישראל ניצלו את ההזדמנות לחגוג על חשבונה. הוא קרא לפלג להיות ישר עם הציבור ולא "למכור סיפורי מעשיות" על התועלת התדמיתית כביכול של הפרסום.
הפולמוס מעלה שאלות מהותיות על תפקידה של העיתונות בחברה דמוקרטית, במיוחד בזמני משבר או מלחמה. האם על העיתונות לחשוף כל מידע שמגיע לידיה, או שמא עליה לשקול את ההשלכות הרחבות יותר של פרסומיה? האם יש מקום לצנזורה עצמית כאשר מדובר בסוגיות ביטחוניות רגישות? ומה המחיר שמשלמת החברה על שקיפות מלאה?
