החיוך הכובש שלה יכל בקלות לספר סיפור אחר לגמרי, שרק היא יכלה לספר. הילדה שהגיעה מבת ים למקום חדש בגיל שלוש עשרה. שפגשה והתחתנה עם אהוב נעוריה. האישה, שכנגד כל הסיכויים ילדה ארבעה ילדים, שבנתה יחד עם בעלה עסקים, שטסה בכל העולם, שהייתה רק צריכה לחיות את החלום .
עבור סנדי פאר החיים זימנו סיפור אחר לגמרי.
בבוקר שיגרתי אחד היא קמה כהרגלה ושלחה את ילדיה למסגרות בבתי הספר והגנים. ניכנסה למטבח, הכינה את ארוחת הצהריים, ערכה את השולחן בדמעות כי הפעם ידעה שהיא לא חוזרת. היא החליטה להתאבד. בהרצאות שלה היא מגוללת את סיפור חייה המטלטל והשינוי שהעבירה את עצמה ממקום של קורבנות, של תוהו ובוהו לבחירה בחיים.
"אדם הוא מהות של סיפור וככל שאנחנו מבררים אותו מאד קשה לנו לשנות אותו", היא משתפת, "כל הסיפור הוא ההבנה שאפשר לשנות את הסיפור".
"בגיל חמש שמעתי את אבא שלי אומר עלי 'כשהיא נולדה רציתי לקפוץ מהחלון'. אני קרויה על שם אח של אבי שנהרג במלחמת ששת הימים. אבי, שהיה קשור אליו, רצה בן לקרוא לו על שמו. נולדתי עם זיכרון שהייתי צריכה לשאת על גבי הקטן וזה כאב של אובדן שאין ביכולתו של אדם לשאת. היום אני מבינה את הכאב של אבי, ואין לי ספק באהבתו המיוחדת אלי, אבל בימים ההם, בהבנה של ילדה בת חמש, הייתי הילדה הלא אהובה, הלא רצויה וזה ליווה אותי במסע של חיי הבוגרים מתוך התת מודע שלי בלי שאני מבינה מהו הצורך שיראו אותי ויאהבו."
הלידות של סנדי היו מלווות בדיכאון אחרי לידה עד אובדנות. "אני שומרת לעצמי את הכאב. לא מספרת לאף אחד על תחושת הריקנות ,ועל הכר הרטוב מדמעות כל לילה. תיפקדתי בכל מאת האחוזים שלי ,שיתפתי ולא ביקשתי עזרה מאף אחד. הראיתי כלפי חוץ שאני אישה מושלמת, אמא למופת כשבפנים מתתי לאיטי. כשהפסקתי להרגיש לא ראיתי מה אני מפסידה או עוזבת פה. רציתי רק לא להיות ,שהכאב הזה יעבור.
150 מטרים מהים היה מחסום משטרתי. הייתי האוטו החמישי. וחיכיתי לסיים את חיי. השוטר שעמד שם ניגש אליי, דפק על החלון ואמר 'גברת, סעי הביתה'. הוא ראה את האיפור שנמרח מהבכי ואמר 'הכל יעבור אני יודע. סעי הביתה'.
אני לא יודעת מה היה במילותיו, אבל הרגשתי כמו מכת חשמל בגוף .ואני מוצאת את עצמי נוסעת הביתה כשאני מבטיחה לעצמי שאני לומדת להוריד את כל התחפושות ששמתי על עצמי כל החיים ובאה 'במערומי' לחיים חזרה.
כשנכנסתי הביתה הבן הקטן שלי אז בן שנתיים וחצי בערך שיחק בסלון ואני שואלת אותו 'למה אתה לא ישן?'
הוא סיפר לי שהכין לי ציור ושכח במגירה בגן ולא רצה לישון לפני שהוא אומר לי. בפעם הראשונה נתתי לעצמי להרגיש שמישהו זקוק לי וזה העיר אותי שוב לחיים".
סנדי החליטה ללמוד, בין היתר, תטא היליננג, רייקי, קבלה, אימון ילדים וקואצ'ינג. "לא היה קורס שלא השתתפתי מnlp ועד cbt. הרגשתי ששום דבר לא באמת ממלא אותי. עד שהכרתי את התניא ששינה לי את כל תפיסות העולם שהיו לי, על עצמי, על העולם ועל הנפש. שילמתי מחירים כבדים בחיי עד שלמדתי לרפא את עצמי. הפכתי מאמנת ומרצה לשינוי הסיפור שאנחנו מספרים לעצמינו. כשאני רואה נשים שמגיעות אלי ודרך מסע מקבלות כלים משנות את חייהן אין מאושרת ממני.
נשבעתי שאת הכאב שלי אני הופכת לשליחות", היא מספרת.
סנדי מקימה מרחב התבוננות שבו עוברות עשרות נשים סדנאות של התפתחות ומעבר מקיום לחיות. "ממקום של 'אני חייב- עושה לקיומי- למקום של חיות – ההתבוננות, התשוקה והרצון לחיים חדשים'", היא מסבירה. "בסדנאות אני עוזרת למשתתפות לקלף קליפות ששמו על נפשם במשך החיים בעזרת מדיטציות, ריפוי בעזרת הפרשנות שלי לספר התניא, והחיבור שלהן למקומות הגבוהים שלהן. אני לא יודעת להגיד בעוד חמש שנים איפה אהיה אני רק יודעת שאין סיכוי שאני אחזור לכיתה א' שוב. אני כן יודעת להגיד בביטחון ואמונה שכשלומדים לשנות את המחשבות הרגש משתנה וכתוצאה מזה הפעולות שלנו משתנות. וזה ייקח אותנו בוודאות למקום טוב יותר."
היא קוראת להרצאה שלה "הרצגה": "בהרצאות שלי הנשים עוברות ריפוי, תוך כדי ההרצגה אני שמה עלי תחפושת, ויחד עם המוסיקה סוחפת את הקהל למצוא חלקים מחייו בתוך הסיפור שלי".
ה"הרצגה" הבאה של סנדי פאר תתקיים בתיאטרון "דופן" בפתח תקוה בב-18/03/2024.
